מאמר של ד"ר מיכאל שראל ואלון תובל ב-The Marker
כיום ממשלת ישראל נמצאת לעתים קרובות במצב שבו היו הסוחרים בימי הביניים. היא מעוניינת לבצע מהלכים ושינויים מבניים שיכולים לשפר את איכות החיים של כלל הציבור, כגון הכנסת טכנולוגיות חדשות או מעבר של עובדים נותני שירות לבניין מודרני ונוח יותר לגישה עבור קהל לקוחותיהם. לעתים השינויים המבניים שהממשלה מנסה לקדם במגזר הציבורי חוסכים עלויות וכוח אדם רבים, ולעתים הרפורמות שהממשלה רוצה לקדם בחברות הממשלתיות וביחידות השונות של הממשלה — כגון חברת החשמל, נמלי הים ורשות שדות התעופה — נועדו לשפר את היעילות, להפחית את העלויות המוטלות על הציבור (מימון החוב של חברת החשמל, או העלויות המוטלות על היבואנים והיצואנים בנמלים), ולהגדיל את הרווחים המועברים מהחברות לממשלה.
אבל בבואה לבצע את השינויים המבניים, הממשלה מגלה שיש גורם המאיים להטיל וטו על כך ודורש דמי מעבר נדיבים. אם לא יקבל אותם, גורם זה ימנע את ביצוע המהלכים שהממשלה חפצה בהם — באמצעות שביתות בשירותים חיוניים ואיומים בשביתות כאלה.